לפעמים אנחנו שוכחים. תשומת ליבנו נסחפת בסחרור המחשבות, במבזקי המלחמה, בהישרדות היומיומית, נלכדת ברשת.

ביום הזה נצא קצת מהעיר וניכנס לחורש. נאט ונתבונן בטבע שסביבנו; בזית, באלון, בעשבים שלא טרחנו מעולם לתת להם שמות.
נקרא בסוטרות של הרוח בצמרות העצים, נקשיב לציפורים ולחרקים. נראה שבדיוק כמונו, כולם שותפים שווים ברקמת הקיום, תלויים זה בזה, משפיעים זה על זה, משפיעים עלינו.
ניזכר שלמעשה - אנחנו טבע; שוקק חיים, פראי ומתנהל מעצמו, ללא עזרת שעון או מילים.

נשאב השראה ממשוררי זן שעשו את חייהם לשיר שיטוט, לאומנות של האטה והסתפקות במועט. שהתנזרו לפרקים מעולמם של בני האדם ומצאו פליאה ואינטימיות בכל מה שנקרה בדרכם.
נלמד מעט על הייקו כשנקרא את שיריהם.
נכתוב את שלנו.

היום יתנהל כולו בחוץ. בפינה שקטה ומוצלת בסמוך לחניון שבילי רון, ביער עופר.
נבקש שתביאו מחצלת וכרית או כיסא קל.
כובע, מים, קרם שיזוף, נעליים נוחות להליכות קצרות בשטח שאינו סלול.
מנה צמחונית בכלי להגשה משותפת, משהו לנשנש, כלי אוכל וכוס אישיים.
כלי כתיבה, עפרונות לרישום (מי שרוצה), נייר כתיבה וטואלט (אין בתי שימוש).
קפה ותה יבושלו על מדורה קטנה לאורך היום. אין צורך להביא.

* הייקו של סנטוקה, מיפנית: יעקב רז