קבוצות מדיטציה / סנגהות

'הסַנְגהַה היא שדה זכות שאין כדוגמתו' - אמר אחד שמכנים האנשים 'הבודהה'. למה בעצם? במובנים רבים האימון בסנגהה הוא ראשיתו של האימון וגם אחריתו. סוג של בית. סוג של מחסה. סוג של משפחה טובה. 

הסנגהות, קבוצות תרגול המדיטציה הקבועות, מיועדות למי מאתנו שמבקשים להפוך את אימון הרוח לחלק בלתי נפרד מחיינו. בסנגהות אנחנו נפגשים, פעם, פעמיים או שלוש פעמים בשבוע, יושבים ביחד במדיטציה, אולי משוטטים מעט ומשוחחים מעט על סוגיות שעולות מתוך האימון במדיטציה. 

בשונה מקורסים ומסדנאות, שמתאפיינים במועדי התחלה וסיום, הסנגהה מתקיימת במהלכה של השנה כולה, ללא הפסקה. היא מאפשרת יצירה של רצף בלתי מקוטע, אפשרות לסוג אחר של התעמקות, סוג אחר של מסירות לאימון הרוח, שאינו תלוי בקיומו, ברגע נתון, של קורס כזה או קורס אחר. 

 

משמעותה המילולית של המילה סַנְגהַה היא 'קהילה‘. חבריי לסנגהה, עמיתיי לדרך, יכולים ללוות את דרכי ולהיות שותפיי למבוכה, לפלאים, לקשיים, לגילויים, לשאלות, לתהיות ולסוגיות החיים שעולות מן האימון במדיטציה בפרט ומלמידת דרכי החיים בכלל. לפיכך, ושוב בשונה מקורסים ומסדנאות, למפגשי הסנגהה אין נושא מוגדר. אימון הרוח במובנו הרחב ביותר עומד במרכזם של המפגשים. בהתוודעות לטבעו של האימון בדרכי החיים הפתלתלות, נולדה בבודהיזם ההכרה בכך שאימון הרוח אינו עניין של מה בכך. לא תמיד קל להתאמן, לא תמיד קל להבין, לא תמיד קל ליישם בחיי היומיום אפילו את מה שכבר אולי הובן, את מה שכבר אולי הופנם, לא כל שכן את מה שלא. לכן נולדה ההבנה שבעבור מי שמבקש לחיות חיים שבהם לאימון הרוח יש מקום ראוי וטוב, על פי רוב יועילו שלושה סוגים של עזרים, שלושה סוגים של מחסה – מורה, למידה מתמדת, וקהילה, או חבירה עם עמיתים לדרך. 

בסנגהה מאוחדים שלושה ההיבטים האלה. 

בפועל, המשמעות היא שישנן קבוצות ישיבה במדיטציה שמתכנסות על בסיס קבוע עם מורה ממורי פסיכו-דהרמה, בשעות ובימים שמפורטים בהמשך ומתעדכנים לעתים באתר.  

ההשתתפות בקבוצות אלה מיועדת בדרך כלל למי שהתאמן כבר בדרך כזו או אחרת במדיטציה בודהיסטית, אבל לא תמיד. כדאי לדבר עם מנחה או עם מנחת הסנגהה אליה חושבים להצטרף, ולהיוועץ לפני שמצטרפים, בין אם יש ניסיון קודם ובין אם לאו.