השבוע פגשנו את פרופ' אביתר שולמן, חוקר ומרצה לדת, ספרות ופילוסופיה בודהיסטית וראש החוג למדעי הדתות באוניברסיטה העברית. דיברנו על אימון והגות בודהיסטית כניסיון לטפח ולפתח את התודעה. מהי התודעה, כיצד היא מחוללת את חוויה האנושית, ובתוכה דפוסים תגובתיים כגון חרדה ולחץ, וכיצד טיפוח רבדים אתיים והתבוננות מעמיקה יכולה לאפשר חיים טובים יותר? נגענו גם בקרמה, בערך הנדיבות כפי שמתואר בסיפורים עממיים בודהיסטיים ובשאלת ההתעוררות.

מטא סוטרה | תרגום לסוטרת האהבה בפאלי

לאחר שהבין את המקום השקט,
אותו יש לקיים בראש ובראשונה על-ידי פעילות מיטיבה –
עליו להיות מסוגל, ישר, נכון, בעל דיבור טוב, רך
וללא יוהרה,
שבע רצון, אחד שקל לקיימו מבקש לעשות מעט,
שרצונותיו מסופקים בקלות,
שחושיו שקטים, נבון, צנוע, שאינו משתוקק ביחס
למשפחות.
אל לו להתעסק בדברים בטלים, שבעקבות זאת יגנו אותו
חכמים אחרים.
לו כל היצורים יהיו מאושרים ובטוחים, לו יהיו שמחים –
כל היצורים הנמצאים, ניידים או נייחים, מבלי שארית,
בין אם הם גבוהים ועצומים, בינוניים, קטנים או מזעריים,
נראים או בלתי-נראים, מתגוררים רחוק או קרוב, לו קיימים
או מתהווים,
לו כל היצורים יהיו שמחים.
לו אחד לא ישפיל אחר, לו לא יזלזל בו כלל.
לו אחד לא יבקש סבל עבור אחר באמצעות כעס ומחשבות
של איבה.
כפי שאם שומרת על בנה, על בנה היחיד,
כך ממש יש לטפח תודעה חסרת גבולות כלפי כל היצורים.
יש לטפח אהבה ותודעה חסרת גבולות, ללא חסימה וללא
עוינות ושליליות,
כלפי כל העולמות –
כלפי מעלה, כלפי מטה וביניהם.
כל עוד האדם אינו קהה חושים,
בין אם הוא עומד, הולך, יושב או שוכב,
עליו לייצב את המודעות הזו,
אותה מכנים “משכנו של ברהמה כאן ועכשיו”.
כשהאדם אינו מחזיק בהשקפה, מוסרי, ראייתו בשלה
והוא מוליך את התאווה כלפי תשוקותיו אל סופה –
הוא לעולם לא ישוב עוד לשכב ברחם