אהבה חברית, חמלה, שמחה והשתוות הנפש, המכונות ״ברהמה ויהארה״ -״הלכי הרוח הנעלים״- הן איכויות התומכות ברווחתנו וברווחת הכלל.

על פי התפיסה הבודהיסטית, ביכולתנו לפתח כל אחת מהן באופן בלתי מותנה, כך שנאהב ללא תנאי את עצמנו ואת האנשים והיצורים החיים סביבנו - אלה שקל לנו איתם, אלה שאיננו מכירים מקרוב ואפילו אלה שקשה לנו איתם.

אהבה זו אינה מבוססת על חיבה או על הערכה, אלא על ההבנה כי אושרנו תלוי באושרם של אחרים באופן עמוק ובלתי ניתן להפרדה. לכן, הדרך המיומנת ביותר לדאוג לאושרנו, היא לדאוג בו זמנית גם לאושרם ורווחתם של אחרים.

​

בסדרת מפגשים קצרה זו נכיר את ארבע איכויות הלב, ונתרגל את השתיים הראשונות: אהבה וחמלה, לעצמנו ולאחרים.

​

בתרגול המטא, האהבה החברית, נלמד לפגוש באומץ ובאהבה את עצמנו ואת החיים כפי שהם כרגע.נתחיל מזיהוי האיכויות שחשוב לנו ליצור ולטפח בחיינו (ביטחון, שלווה, אהבה, חופש, שמחה, קבלה וכדומה). לאחר שנברר מהן כוונותינו העמוקות ביותר, נתמסר למימושן.

בתרגול נטפח פתיחות, אומץ ונכונות לפגוש מגוון מצבים רגשיים ותודעתיים.

נלמד ונתרגל גישה של יציבות, סבלנות והיעדר מאבק.

גישה זו מאפשרת לנו נוכחות שלווה ואכפתית, גם במצבים שאינם נוחים לנו.

ככל שתרגול האהבה החברית יעמיק ויתבסס, כך הוא יחלחל למגוון מערכות היחסים שלנו, עם עצמנו ועם אחרים.

נלמד שוב, ומחדש, שרווחתנו שלנו אינה נפרדת מרווחת אחרים, ונשאל כיצד לקדם את אושרנו באופן שמיטיב גם עם הסביבה.

נשאל את עצמנו גם האם, וכיצד, האהבה החברית רלוונטית למציאות הקיצונית, המאתגרת, המקוטבת והמבלבלת בארצנו השנה.

​

קארונה, חמלה, היא היכולת לשהות עם סבל - שלנו ושל אחר, כמו גם הכוונה להקל על סבל זה. נלמד חמלה המשוחררת מאשמה ומרחמים, חמלה שאינו מחלישה ומרוקנת אותנו, אלא מעמיקה את החיבור העמוק שלנו לרקמת החיים בלב פתוח. נלמד כיצד חמלה לעצמנו וחמלה לאחרים שלובות זו בזו, וכיצד טיפוח החמלה תומך בנו ובאחרים, כשאנו חווים סבל גופני, רגשי ותודעתי.