"אַהִימְסָה (אי רצון לתוקפנות, אי אלימות) היא יסוד החיפוש אחר האמת.
בכל יום מתחוור לי הלכה למעשה, שהחיפוש הוא עקר, אלא אם הוא מיוסד על אהימסה.
ראוי להתנגד ולתקוף מערכת, אך ההתנגדות ליוצרה ותקיפתו – כמובן כהתנגדות ותקיפת עצמנו.
כי כולנו קורצנו מאותו חומר וכולנו צאצאיו של בורא אחד, וככאלה הכוחות האלוהיים שבתוכנו הם אינסופיים."

(מתוך: ' אוטוביוגרפיה – או סיפור ניסויי עם האמת', מ.ק. גנדהי. תרגום: ינץ לוי)

אַהִימְסָה – אי רצון לתוקפנות או אי אלימות, הוא מושג מרכזי במסורת ההודית מימיה המוקדמים והפך למרכז משנתו של מהאטמה גנדהי באשר לניהול מאבקים בלתי אלימים – במרחב הפנימי ובמרחב החיצוני גם יחד.

עונה שנייה של הסכת 'הכרית' נפתחת בימים מורכבים, רווי שאלות סביב פעולה, מחאה, הידברות וגם אהבה.
בשל המצב עצרנו רגע לשיחה מסוג קצת אחר. שיחה שלא מבקשת פתרונות, אלא בוחנת רעיון משמעותי – רעיון האהימסה.
שוחחנו עם ד"ר יוחנן גרינשפון, מומחה לפילוסופיה הודית ולתורתו של גנדהי, על הדרך בה אי רצון לתוקפנות עשוי להוות כוח טרנספורמטיבי בעולם.
מהי בעצם האהימסה? מהן מקורותיה במסורת היוגה? מדוע בחר גנדהי לאמץ אותה אל ליבו בשיא המאבק על העצמאות ההודית? האם ניתן ליישמה גם במקום ובזמן הזה?