זֶה לֹא מַה שֶּׁשִּׁירָה
זֶה מַה שֶּׁחוֹשְׁבִים שִׁירָה.
שִׁירָה לֹא מַה שֶּׁחוֹשְׁבִים
מַחֲשָׁבָה לֹא שִׁירָה
מַה שֶּׁחוֹשְׁבִים לֹא חוֹשְׁבִים
שִׁירָה.
(טוביה ריבנר)

השבוע, נפגשנו על הכרית עם ליאת קפלן לשיחה פואטית במיוחד על הקשבה לשירה, כתיבת שירה, והקשר בין שירה למדיטציה. ליאת מביאה לנו הקלטות משוררים המקריאים משיריהם בקולם שלהם, פרויקט אוצרות ששקדה עליו שנים ארוכות. האזנו ביחד לשירים נבחרים ותהינו מה יש בה, בהקשבה לשירים, שמאפשרת צוהר לחיבור לרגע הזה – ממש כמו מדיטציה.
שוחחנו גם על כתיבה, וכיצד כתיבת שירה יכולה להוות מרכיב משמעותי באימון הרוח.
פגשנו את שירת ההייקו היפנית, הביטוי השירי הקצר בעולם, המהווה רגע קצר ועמוק, המבטא בפשטות רגע חולף. למדנו אודותיה ואודות הדרך בה היא נוגעת בעדינות ביום יום, מבלי לומר עליו דבר.

_____

מִטִּיבָם שֶׁל דְּבָרִים | חדוה הרכבי

מִטִּיבָם שֶׁל דְּבָרִים שֶׁאֵינָם
כַּשּׁוּרָה, שֶׁצִּפּוֹר שֶׁבִּפְנִים
עוֹמֶדֶת בַּחוּץ
וְלִבָּהּ שֶׁקָּפוּא לוֹהֵט מִשִּׂמְחָה
וּפִיהָ דָּבִיק
וּפִיהָ פְּעוֹר
וְצִפּוֹר שֶׁיּוֹשֶׁבֶת כִּמְעַט לְצִדָּהּ
נֶאֱבֶקֶת אִתָּה עַל
פֵּרוּר.