"לנוכח הכרתך במה שאמיתי, וחשוב מכך - במה שלא אמיתי,

הלא-אמיתי חדל להטריד אותך."

(יונתן הריסון, מתוך "להכיר במציאות לדעת שלווה")

​

יש כבישים סואנים מאוד, שנדיר לראותם דוממים, ללא תנועה. פעם חייתי מעל כביש כזה, שהיה שקט רק ביום כיפור או כשעצרו את התנועה בשל חפץ חשוד.

לפעמים התודעה שלנו נדמית לכביש כזה, סואן מאוד, שתנועת המחשבות בו מהירה ורועשת. גם כשאנו מזהים את תנועת המחשבות המהירה, ואפילו כשאנו מודעים לכך שהתכנים או צורות החשיבה אינם תומכים בחופש וברווחה, עדיין קשה מאוד לפעמים ליצור מרווח של יציבות פנימית וחוסן, למול תנועת המחשבות.

האם יש דרכים מעשיות לרקום עם המחשבות שלנו ושל אחרים מערכת יחסים אחרת, בריאה, מפוכחת וחומלת יותר? האם ייתכן שהמחשבות ימשיכו בתנועתן אך אנחנו נהיה פחות מופעלים מהן? באילו תנאים תנועת המחשבות מואטת ונרגעת, או נרתמת באופן מיטיב לצמיחה, שחרור ופעולה מיטיבה בעולם?

בריטריט-יום זה נתאמן במספר דרכים אפקטיביות להפחתת ה"רעש" התודעתי ולמיסוס ההזדהות עם תוכן המחשבות. נשתדל להכיר במה שלא אמיתי, ונראה אם הוא יכול להטריד אותנו פחות.

נקרא בדרשות מפורסמות של הבודהה על עבודה עם מחשבות, נראה אם וכיצד הן יכולות להיות רלוונטיות לחיינו, ונכיר גם שיטות עבודה חדשות יותר לשחרור מהזדהות כובלת עם מחשבות.

יום התרגול מתאים לבעלי ניסיון קודם במדיטציה וגם לחסרי ניסיון קודם.

כל מה שקראתם עכשיו הוא רצף של מחשבות. האם שמתם לב לכך? איך הושפעתם ממנו?