נָח עַל פְּנֵי שִׁבְעַת הַמֵּיתָרִים

שֶׁל נֵבֶל בְּיָדַיִךְ

שָׁקֵט

אֲנִי מַקְשִׁיב לָךְ

רוּחַ חָפְשִׁיָּה

קְרִירָה בֵּין עֲנָפָיו שֶׁל אֹרֶן

וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת זֶה

שֶׁנִּגּוּנַיִךְ נִגּוּנֵי יָמִים חוֹלְפִים

וְלֹא שׁוֹכֵחַ

עַד כַּמָּה נָדִיר לִשְׁמֹעַ נִגּוּנִים כָּאֵלֶּה 

עַד כַּמָּה נָדִיר

שֶׁמִּישֶׁהוּ מַקְשִׁיב

לְיוּ צַ'אנְג־צִ'ינְג. סין. מאה 8

מתוך לבי נבהל מהירח: שירים סיניים מתקופת הטאנג בתרגום יובל אידו טל ויואב רפופורט 

עם פתיחת העונה הרביעית של ההסכת, שיחה עם יובל אידו טל אודות דימויי החליל והמיכל המופיעים גם בהנחיות מדיטציית הזן של 'אפס המעשה'. כיצד הדימויים הללו משפיעים על תודעתנו, הן באימון והן בחיים? מה אנו מנסים 'להכיל' כשאנו עולים על גדותינו? וכיצד דימוי החליל מאפשר למציאות לעבור דרכנו ובנו, להדהד ולחלוף?