שבת דהרמה | על אשמה וחרטה, סליחה וכפרה
שבת דהרמה לקראת יום הכיפורים
עם יובל אידו טל
נהוג לראות את יום כיפור כהזדמנות טובה לבדק בית.
האם פגעתי במישהו? במשהו?
האם יש בי תחושות אשמה על דברים שעשיתי או אמרתי או חשבתי?
האם אני מתחרט על דבר מה?
באימון הרוח במסורת הבודהיסטית מוצאים טעם רב ותועלת רבה בעיונים מעין אלה;
כך, לדוגמא, אשמה, כשהיא עומדת בבדידותה, עובדת בנו כמקור חוזר ונשנה לסבל ומכאוב.
אני נזכר במשהו שחשבתי או אמרתי או עשיתי, שופט אותו כרוע או כחטא או כנזק, כואב את זה, מתבוסס בזה ומתישהו זה עובר. ושוב חוזר, וחוזר חלילה. לופ. מעגל סגור.
אשמה, כשהיא באה בלוויית חרטה היא תהליך אחר לגמרי:
אני נזכר במשהו שחשבתי או אמרתי או עשיתי, שופט אותו כמזיק, כואב את זה ואז מזקק מזה את החרטה; ככזאת, מתפקדת החרטה כמסקנה אופרטיבית שנובעת מהתבוננות שמבקשת להיטיב: אני מבין על מה איני רוצה לחזור שוב, איך אני רוצה להיות ולא להיות מכאן והלאה, ולזה אני מצמיד עכשיו אימון. אימון הרוח שאצמיד לזה יוכל לסייע לי לצמוח למקום חדש, אחר, שבו אינני קורבן של פעולותיי המזיקות אלא צומח מתוכן.
בשבת הדהרמה הקרובה נעסוק בסוגיות אלה ואחרות כדוגמתן ונתאמן בהן ביחד.
הכירו את המורה
יובל אידו טל
מתאמן במדיטציה כשלושה עשורים, מלמד בודהיזם וזן למעלה מ 25 שנה; שימש כמנהלה האקדמי של פסיכודהרמה, מפתח ומלמד בתוכניות השונות של בית הספר בכל שנותיו.
סופר, משורר, חוקר ומשוטט.
מחבר הספרים 'בודהיזם: מבוא קצר', 'לבי נבהל מהירח', 'משירי אוגאווה יוקימיצו' ומתרגם כתבים מסורתיים וספרים בנושאים: תודעה, פילוסופיה, מדיטציה ואמנויות הבודהיזם והזן.
חי בקיוטו ובכפר סבא, לצד ההוראה עוסק באמנות הקליגרפיה.
