"התהליך של להפוך למי שתהייה,

תחילתו בקבלה מוחלטת של מי שאתה כעת"

(הנפולה גונראטאנה)

 

הימים האלה מלאי מערבולות בחיים הפרטיים והציבוריים. דווקא ימים כאלה, שבהן האתגר מגיע מבחוץ, עשויים להוות הזדמנות למסע פנימי ולמציאת דיוק.

 

הדרך הבודהיסטית נעה בין שני קצוות: מחד, היא מציבה שאיפות יומרניות, מאידך היא קוראת להרפיה, למאמץ ללא מאמץ, לקבלה ולחמלה עצמית.

'נירוואנה' או התעוררות מתארות פסגה של התפתחות אנושית, איך עשויה שאיפה כזו לדור בכפיפה אחת עם חמלה עצמית עצומה?

התשובה הבודהיסטית נעה על מספר מישורים: מחד נוכחת האמונה העזה ברוח האנושית, בשאיפה של התודעה להתפתח ולצמוח. שיפוטיות וביקורת עצמית עשויים לתמוך בהתפתחות עד רמה מסוימת. התפתחות נכונה, ודאי כזו שכוללת שלווה פנימית ואהבה, כרוכה בהרפיה משיפוטיות ומתן אמון בשאיפה של התודעה לצמוח ולגדול.

~ כמו העץ הוא שואף למעלה~

 

תשובה נוספת מבהירה כי הוויתור על ביקורת ושיפוטיות אין פירושו ויתור על נחישות, על מאמץ או על יכולת הבחנה. המאמץ שלנו הופך למאמץ נחוש ועקבי שמסרב להיגרר לאלימות פנימית. כמו אמא טובה שמלמדת את ילדה משימה מורכבת בפעם הראשונה, נטפח יציבות עצומה ואהבה עצומה, ללא כעס, תסכול או שיפוטיות.

 

בקורס זה נלמד על קבלה רדיקלית מפרספקטיבה בודהיסטית, נתאמן במדיטציית ויפסנא/ מיינדפולנס, ובמדיטציות של איכויות הלב, ונתנסה בתרגולים בין אישיים שתומכים בתרגול.

 

"כאשר אנו נעשים נוכחים בהווה... אנחנו מגלים אמת מדהימה: החיים הרוחניים רובם ככולם, הם קבלה עצמית. ההשלמה עם שירת חיינו מאפשרת לנו להתחיל ליצור זהות עמוקה וגדולה, זהות בה יכול לבנו להכיל הכל בתוך מרחב של חמלה חסרת גבולות".

(ג'ק קורנפילד, 'דרך הלב')