בסדרת מפגשים זו נעמיק בשתי האיכויות הנמנות על ״הלכי הרוח הנעלים״  מודיטה- שמחה, ואופקהה - השתוות הנפש, או יציבות.  

 

לעתים קרובות קל לנו יותר לחמול על מי שסובל, אך בראותנו אדם שמצליח קשה לנו לפעמים לשמוח בשמחתו בלב שלם.

תרגול הכרת תודה על הטוב שנפל בחלקנו והשתתפות בשמחת האחרים יכול להיות מאתגר במיוחד, ולהפגיש אותנו עם נטיות חבויות לאשמה, לקנאה, להתחשבנות ולחשש שאין לנו מספיק.

כיצד לטפח הוקרה אמיתית של הטוב בחיינו המאפשרת גם פרגון מכל הלב לאחרים? תרגול זה מבטיח שנגלה שבחיינו יש אינספור רגעים לשמחה פוטנציאלית- אם על מזלנו והצלחותינו ואם על מזלם הטוב והצלחותיהם של האחרים סביבנו.

​

האיכות הרביעית בסדרת איכויות הלב היא השתוות הנפש, או היציבות. לא פעם, שלוותנו ויציבותנו יעברו שינויים חדים עם כל שינוי בתנאים. תרגול היציבות מתבסס הן על יכולתנו להכיל את התנודות הפנימיות, והן על טיפוח השקפה שיכולה לראות את המופעים השונים של החיים מתוך אמון ובהירות. השתוות הנפש, או יציבות, צומחת מתוך שלוש האיכויות האחרות- האהבה, החמלה וההשתתפות בשמחת האחר. היא קשורה קשר הדוק להבנות שלנו לגבי האופנים בהם כל התופעות בחיים קשורות זו בזו, משפיעות ומושפעות.